משולחן העבודה של ש.ב.א חקירות ודודו שוויפל :
אתמול שיתפתי כאן פוסט, על ניסיון לבצוע "תרגיל עוקץ" של תושב מזרח ירושלים, תרגיל בסדר גודל של 42,000 ₪.
זה מזכיר לי את הפרשייה הזו מלפני כמה שנים.
מנהל גד"ש {גידולי שדה } של אחד מהקיבוצים הגדולים בצפון, הגיע למשרדי ביום שישי בצהריים ושטח בפני את הסיפור הבא:
"לפני כשבוע ויותר, מחירי הבצל היו יקרים בצורה לא נורמלית ואז קיבלתי פנייה מסוחר ירדני שרוצה לקנות את הבצל, ניהלתי אתו מו"מ והנ"ל הציע לי מחיר גבוהה מאוד ,ששום סוחר או רשת בארץ לא היו משלמים לקיבוץ.
סוכם כי הוא יעביר לי העברה בנקאית מבנק ירדני ויקבל את הסחורה במעבר אלנבי והוא ימשוך את הסחורה משם.
הירדני הבהיר לי שהוא רוצה את כל הכמות שאני אצליח לקטוף.
גייסתי את כל כח האדם שהיה ניתן והתחלנו לקטוף, יתרה מכך, אני עוד קניתי מקיבוצים אחרים את הבצל שלהם, כי מחיר שכזה איש לא היה נותן לי.
קבלתי לידי את העברה הנ"ל {והוא מציג לי טופס ש ל העברה בנקאית מבנק ירדני על סך 200,000 ₪ בערך}.
שינעתי את הסחורה למעבר אלנבי ומשם הוא הועבר לירדן ,אני משאר.
בבדיקה שעשיתי בבנק, מסתבר שאין בחשבון הבנק סכום נוסף של 200,000 ₪ ונראה לי שאכלתי אותה".
יום שישי בצהריים אין לך עם מי ובדוק בכלל וסוכם כי אני אתחיל לפעול בראשון בבוקר.
לציין כי הוא לא ידע כלום על האיש, לא את שמו, לא את שם העסק/חברה, לא את מגוריו, לא היו לו מספרי רישוי של המשאיות שהגיעו למעבר אלנבי – פשוט כלום.
כשהוא היה עוד בדרכו לקיבוץ בגליל העליון, ישבתי ובדקתי את העתק טופס "העברה בנקאית".
התקשרתי אליו לאחר רבע שעה והודעתי לו בכלל שהפקס הנ"ל שנשלח אליו, היה מחאן יונס שברצועה וזאת מתוך סניף דואר מקומי של הישוב הערבי.
ככה זה התחיל וככה זה נגמר.