איפה קבור הכלב
לא בכל יום מפעילה עירייה חוקר פרטי נגד הווטרינר העירוני שלה, אבל זה מה שעשתה עיריית טבריה, לפני שהחליטה לפטר את ד"ר אמנון אור. תמונות המוות שתועדו במצלמה נסתרת בכלביית העיר מדברות בעד עצמן, אבל אור מתעקש שהן עוד נדבך בקונספירציה נגדו. נכון שהוא צועק ומגדף טבריינים, אבל להתאכזר לחיות אומללות? הוא?
אסתי אהרונוביץ, ', צילום: ירון קמינסקי
פורסם לראשונה: 30.05.2007
התמונות שצילמה המצלמה הנסתרת שהוצבה בחדר הטיפולים בכלבייה העירונית של טבריה קשות לצפייה. ד"ר אמנון אור, הווטרינר העירוני, צולם כשהוא מרדים למוות את הכלבים שסיכוייהם להימסר לאימוץ קלושים. על שולחן נירוסטה קר מעלה אור כלב, קושר את פיו בפיסת בד ומזריק את חומר ההמתה. תוך חלקיק שנייה הכלב קורס ואור מטיל אותו כשק הצדה, אחר הוא מנגב את זיעתו ומעלה את הכלב הבא.
הרדמת כלבים היא חלק משגרת עבודתו של וטרינר עירוני, אבל לטענת עמותת "תנו לחיות לחיות" נהג אור באכזריות בלתי נסבלת. "הוא הורג כלבים תוך קשירת פיהם והזרקת חומר ממית ללא טשטוש", נכתב בבקשת העמותה למתן צו האוסר על אור לבוא במגע עם תחנת ההסגר העירונית, שהוגשה לבית משפט השלום בנצרת. "ניתן לראות כיצד מומתים גורי הכלבים בידי המשיב כשהם מלקקים את פניו בשמחה בעודו תופס אותם בידו. לאחר המתתם משליך המשיב את הגורים לפח הסמוך".
ואמנם לפני שלושה שבועות הוציאה השופטת בנצרת, עירית הוד, צו מניעה זמני האוסר על ד"ר אור לבוא במגע עם תחנת ההסגר ואישרה לפעילי העמותה להיכנס למקום ולטפל בכלבים. בפני השופטת הונחו גם תמונות שצולמו במכלאה ביום העצמאות האחרון ובהן נראתה שורה ארוכה של פגרי גורים מתים בתוך כלובים. המצלמה התמקדה בכלי האוכל הריקים.
"לאחר שבחנתי את התמונות שהוצגו בפני, שהנן קשות למראה, הגעתי למסקנה כי בעלי החיים במכלאה זקוקים באופן דחוף לטיפול רפואי", קבעה השופטת. זאת היתה מכה קשה, אך לרוע מזלו של אור, לגמרי מיותרת: יום לפני כן, בישיבה מיוחדת בעירייה שהתכנסה בעקבות תלונות מצד עובדים ואזרחים על יחס משפיל מצד הווטרינר, הוחלט לפטרו.
אור רואה בטענות נגדו עלילה שפלה. לטענתו חברו יחדיו גורמים אינטרסנטיים, "תולעים פוליטיות" כהגדרתו, ורקמו קנוניה שגם השופטת, "עם קצת מים", בלעה לבסוף. "אני אוכיח", הוא אומר בלהט, "שהאנשים האלו, כל מי שהגישו נגדי תצהיר לבית המשפט, ייחקרו ויוציאו מהם את האמת".
בסרט שבו הוא הורג את הכלבים, הוא אומר, הוא עשה בסך הכל את מלאכתו. "אני לא הורג את הכלבים, אני מבצע המתת חסד. אני משתמש בחומר המאושר על ידי השירותים הווטרינריים. אין שום דבר חריג בעבודתי. הכלבים האלו הם כלבים שלא ניתן להחזיקם עוד בכלבייה. בעיריית טבריה לא היה זמן ולא כסף לשלוח עזרה לכלבייה בזמן המלחמה, אבל לשלוח חוקר פרטי עם מצלמה היה זמן".
גם לתמונות פגרי הגורים יש לו הסבר. "את הגורים האלו הביאו כשהם חולים, ולא היה מה לעשות אתם. לא היה חומר הרדמה, העירייה כבר לא קנתה חומר הרדמה. לאחר שהגורים מתו הם הובאו לצורך צילום לתא והוצגו כראיות שקריות". הוא מאשים במעשה את עובדיו.
מיהו איפוא ד"ר אור? האם, כפי שהוא מציג את עצמו, הוא וטרינר שהשקיע את מיטב שנותיו לטובת בעלי החיים ונפל קורבן לפוליטיקה המקומית, או שמא הוא רופא קצר וגס רוח הרודה ומעליב את עובדיו ומתעלל בחיות חסרות ישע? כך או אחרת, בסיפור הזה של תככים ומאבקי כוח הטובלים בזיעה טבריינית בני אדם לא יוצאים טוב.
זה התפקיד שלי
אור בסרט שצולם בכלבייה במצלמה נסתרת. אני לא הורג את הכלבים, אני מבצע המתת חסד
חם בטבריה, ובתחנת ההסגר העירונית חם עוד יותר. בכניסה לעיר, תחת השמש הקופחת, ממוקמים הכלובים, 20 במספר, וכמה מבנים טרומיים עבור העובדים. זאת נחשבת כלבייה חדישה ומודרנית, אבל אם להאמין לתצהירים שהגישה קבוצה של עובדי המקום לבית המשפט, היא נוהלה עד לא מכבר בידי אדם חשוך. בתצהירים מגוללת התנהלות מחרידה של ד"ר אור, שניהל את המקום משך 15 שנה.
אור, בן 50, גבר גדל גוף בעל עיניים כחולות, מדבר בלהט, מזיע, קולו רועד. נמאס לו מהחום הטברייני, הוא שונא את האנשים שם. זה הקרב על שמו הטוב. לפני שנתיים, הוא מספר, ניגש אליו ראש העיר, זהר עובד, ו"ביקש ממני שאעזוב את התפקיד. הוא הבטיח לי מה שאני רוצה, רק לעזוב. כי ככה, הוא אמר, יהיה לו שקט מצד האופוזיציה, אמרתי לו, לא, אני לא עוזב".
הוא נולד בבנימינה, הוריו ממייסדי המקום, את שירותו הצבאי עשה בשייטת 13 ולאחר מכן נסע ללימודי רפואה ווטרינריה באיטליה. לימים, לאחר שובו ארצה, החליט לגשת למכרז על תפקיד הווטרינר העירוני של טבריה. הוא ראה בכך שליחות. "כשהלכתי לעבוד חשבתי לשנות דברים במדינה", הוא אומר במרירות. "זה לא שיטה לעמוד בצד. הלכתי לטבריה מתוך אידיאל ואמונה שיש לעשות. אני הקמתי את כל המערך הווטרינרי של העיר. הבאתי תרומות, שם אף אחד לא נתן לי כסף. העליתי את טבריה על המפה".
היום, 15 שנה אחרי קבלתו לתפקיד, קשה למצוא מישהו בעיריית טבריה שיאמר על אור מלה טובה. העובדים הממורמרים, באורח נדיר, אף לא חוששים להתראיין בשמם. יוסי מזרחי עבד בצמוד לאור ככלבן ולוכד כלבים עד לפני שנתיים. הוא חבר ליכוד, שהיה פעיל פוליטי מרכזי בעיר בתקופת אריאל שרון. הוא לא מסתיר שהתקבל לעבוד בעיריית טבריה בזכות קשריו הפוליטיים.
היחסים בין מזרחי לאור עלו על שרטון במהרה. מזרחי טוען שלא היה מסוגל לסבול את יחסו של הווטרינר לחיות. הוא התלונן בכל מקום אפשרי, אצל חברי מועצת העיר, אצל מנהלי אגפים וגם הגיע אל חברי כנסת. לבסוף נזרק מהעבודה. אור טוען שזה מה שקורה כשפוליטיקה נכנסת לכל מקום.
מזרחי הגיש נגד אור תצהיר לבית המשפט. "הדבר הגרוע ביותר היה ההמתה", הוא אומר בראיון. "אמנון היה עובר בין שורות הכלובים ומצביע: 'זה, זה וזה להמתה. תוציא'. בלי בדיקה בלי כלום. הוא היה קושר לכלב את הפה עם פלנלית, כשהכלב היה נלחץ ומשתולל הוא היה מצמיד את הראש שלו לשולחן ומתחיל להוריד לו בוקסים לפנים. אני עד לעשרות מקרים כאלו. הייתי מזדעזע. לא פעם הייתי אומר לו: 'אמנון, הכלב משתולל, שים לו חומר הרגעה, הכלב ירדם ולא ירגיש כלום', והוא היה אומר לי: 'אתה אל תגיד לי מה לעשות. אני הווטרינר פה'".
מזרחי זוכר מקרי התעללות רבים. "באופן קבוע כלבים לא היו מקבלים טיפול רפואי. אני זוכר מקרה של כלב שנדרס וביקשתי שיבוא. הוא אמר לי: 'אין בעיה, תשאיר לי אותו על השולחן ולך הביתה. אני אבוא ואטפל בו'. למחרת מצאתי את הכלב באותה תנוחה, על השולחן, ללא רוח חיים.
"כשיצאנו לקנות רובה הרדמה, ד"ר אור בחר בתותח. כשראיתי את הנשק חשבתי, אוי ואבוי מה הולך לקרות. יום אחד הוא אומר לי: בוא נצא לשטח. ראינו כלב, אמנון מכוון עליו ואני רואה את הזווית. הוא לוחם שייטת. הוא יודע מה הוא עושה. זה רובה עם כוונת. ובמקום לכוון לרגל, הוא יורה לו חץ בעין. הייתי המום. צעקתי עליו: 'אמנון, אתה דפוק?' הוא אמר לי: 'תעלה אותו לאוטו'. הייתי בטוח שהוא לוקח אותו לטיפול. על פי החוק הוא היה צריך לטפל בו ולהמתין שמישהו יחפש אותו, אולי לכלב יש בעלים. ברכב הוא הזריק לו חומר המתה".
בצר לו, החל מזרחי לפנות אל מכריו מהפוליטיקה. הוא פנה אל ישראל כץ ואף הגיש נגד אור תלונה משטרה. התיק נסגר. "המאבק שלי הסתיים בכך שהוא לא קיבל אותי יותר למחלקה", הוא אומר. לאחר שפוטר החריף את מאבקו באור. הוא הגיע עם העניין עד לאהוד אולמרט, אז שר התמ"ת. אולמרט זימן את השניים, אור ומזרחי, אל משרדו. התברר שאור ואולמרט, שניהם בני בנימינה, מכירים זה את זה. מזרחי: "אהוד אמר לי: 'יוסי, אתה חייב לסגור את הסיפור אתו'. העוזרים של אולמרט אמרו לי לא פעם: 'יוסי עזוב, יש פה בעיה, הם גרו בשכנות'. אור נשאר בתפקיד, אני היום עובד בבניין. ד"ר אור ניצח אותי וקשה לנצח אותי".
אור מכחיש את סיפוריו של מזרחי. הוא לא זוכר מקרה שבו השאיר כלב פצוע על השולחן. "לא קורה שמפספסים?" הוא תוהה לגבי הכלב שבו ירה חץ הרדמה בעין. הוא לא מכחיש את הקשר עם אולמרט. שניהם בני המושבה הוותיקה, אחיו הגדול למד עם יוסי אולמרט באותה כיתה, "אך לא יותר מזה. עשו סיפור שבגלל קשרים עם אולמרט נשארתי בתפקיד. זה לא היה. אני הגעתי לאולמרט לפגישה כי זימנו אותי אחרי שיוסי מזרחי היה אצלו. אמרתי לו שמזרחי הוא עובד עם בעיות משמעת ואני לא לוקח אותו בחזרה לעבודה. אני לא השתמשתי בקשרים ולא התחברתי לפוליטיקאים, בדיוק ההיפך. בגלל שלא קיבלתי את התכתיבים שלהם, מצאתי את עצמי מחוץ למערכת".
איך בעצם נולד הסכסוך בינך למזרחי?
"את מזרחי, פעיל ליכוד, נאלצתי לקבל לעבודה. הכוונה שלו היתה להשתלט על המקום ולקדם את ענייניו הפוליטיים. הוא הגיש נגדי תלונה במשטרה, כל מה שהוא סיפר נחקר כבר ועובדה שהתיק נסגר".
מזרחי הוא חלק משיטה, הוא מתלונן. "איך אפשר לעבוד עם אדם כמו מזרחי, שכל רגע יכול לפנות לאיזה פוליטיקאי בעיר שיהיה נגדך? מזרחי יכול היה לפתוח לכל אחד בטבריה דלתות לחברי כנסת ומי אני? אני רק רופא רשותי. אני אאוטסיידר. אני אשכנזי, דוקטור, בא עם כל מיני שטויות של בריאות. היה קושי לעבוד עם האנשים האלו. אני לא רציתי להתנתק, למרות הקושי רציתי לעבוד אתם, לא לריב אתם ולשמש דוגמה. הבעיה שבאיזשהו שלב אתה מאבד את הכוח, אתה לבד, כי אפילו הגורמים הממשלתיים לא רוצים להסתבך עם קבלני הקולות האלו. מי יביא להם את הקולות? אני הרופא, או איזה יוסי מזרחי?"
התאמה לנוף הטברייני
אור טוען כי הכל קנוניה ואין אמת בטענות, בתמונות ובתלונות נגדו, אבל מה פתאום שווטרינר עירוני יהפוך למטרה פוליטית? למי בעירייה אכפת מחיי כלב? אור מסביר שעמדת הכוח של הווטרינר העירוני מתפרשת הרבה מעבר לכלבייה. "בעירייה התפקיד שלי נחשב לעוין כי אין לי ערך אלקטורלי", הוא מסביר. "אם תסגור אטליז שהבשר שם לא טוב ויפנה אליך פוליטיקאי ויבקש שתפתח, אז אתה שווה משהו. אם אתה ישר ולא תיכנע ללחצים פוליטיים, אתה רוכש שונאים. אף אחד לא אוהב שלוקחים לו כלב לא מחוסן או כלב שנשך, במיוחד בעיר קטנה. ואז מספרים על הווטרינר סיפורים, ומהר מאוד נוצר הציר הזה.
"חברי מועצת העיר וראש העיר רצו אותי ככוח שלהם", הוא ממשיך, "וזה היה בלתי נסבל. נכון, זה היה גם בעבר, אבל בשלטון הקודם בטבריה עוד היו גבולות. היום אני יכול להגיד שהאינטרסים שלי, של בעלי החיים, זרים להם. אכפת להם מבעלי החיים? אני עם הילדים שלי הייתי מגיע בסופי שבוע, מנקה ונותן לחיות אוכל. איפה הם היו? כשצעקתי שצריך כוח אדם שיאכיל את החיות בסוף שבוע את יודעת מה בכיר בעירייה אמר לי? 'אז הם לא יאכלו בשבת'".
עובדיו של אור לא כל כך מבינים על מה הוא מדבר. מנקה כלובים? בסופי שבוע? אריה פרג', העובד זה 12 שנה בתחנת ההסגר ביחד עם אור, מגחך מול טענותיו. גם הוא הגיש נגדו תצהיר לבית המשפט. "על מה הוא מדבר?" אומר פרג'. "אני לא מצליח להיזכר מתי הוא היה כאן בפעם האחרונה בשבת. בחול המועד פסח הוא השאיר אותי כאן לבד במשך שבוע שלם עם עשרות כלבים שהביאו לי להסגר. הוא לא הרים טלפון פעם אחת לשאול אם אני מסתדר ומה קורה עם החיות.
"הוא היה ממית את הכלבים באכזריות", הוא ממשיך. "כדי להמית כלב, צריך לגלח לו את הרגל כדי למצוא את הווריד ואז להזריק לו את החומר. אמנון היה מנחש איפה הווריד מבלי לגלח לכלב את הרגל. הוא היה מכניס את המחט שלוש-ארבע-חמש פעמים והכלב צורח. התפקיד שלי היה לתפוס את הכלב. כשהכלב היה נכנס לקריז, הוא היה מוריד לו בוקסים. כשזה לא היה הולך הוא היה מזריק לכלב ישירות ללב. פעם אחת הבאתי את הכלב שלי לפה לטיפול. אמנון ניסה לפתוח לו את הפה והכלב התנגד. הוא שם לו בוקס ועשה לו שטף דם בעין. אמרתי לו: 'אתה נורמלי? זה הכלב שלי'. הוא אמר לי: 'אדרבה. עכשיו הכלב יהיה ממושמע'.
"יום אחד הגענו לחמור שהתעללו בו. החמור היה זקוק לטיפול רפואי. העלינו את החמור ואמנון אמר לי: 'תיסע לכיוון המחצבה'. פתאום הוא מוציא נשק מהחגור. אמרתי לו: 'מה אתה עושה? טפל בו, אין לו שום דבר'. הוא שם לו ארבעה כדורים בראש".
למה לקח כל כך הרבה שנים עד שהתלוננתם?
"למי לא התלוננתי? כל צמרת העירייה ידעה. תראי מה קרה ליוסי מזרחי, פיטרו אותו. פחדתי שאם אפתח את הפה גם אותי יפטרו".
יחסו של אור לעובדים, הם אומרים, היה חמור לא פחות. פרג': "לנו, העובדים, הוא היה אומר שאנחנו צריכים להיות תחת שלטון החיזבאללה, כי זה מה שמגיע לנו. ההתבטאויות הגזעניות שלו כלפינו היו בלתי נסבלות. יום אחד הוא אמר לי: 'אתה יודע למה יש לך כזה צבע? כי נכנסת לתחת שלי ויצאת'".
שק החבטות המילולי של אור, על פי העדויות, היה פקידתו זה עשור שנים, מרים יגר. יגר, שסירבה להתראיין לכתבה, ספגה מאור גידופים בוטים; בשימוע שנערך לאור במשרדי העירייה סיפרה שסבלה מיחס מזלזל ופוגע. "כוס אמא שלכם הטבריינים מגעילים" ו"את מתאימה לנוף הטברייני" היו רק המתאבן במנת הסופרלטיווים של אור.
"מדובר בשקרים", אומר אור. הוא מאדים מכעס. "פרג' פוחד. הוא האחראי על מה שקורה שם מבחינת הכלבנות ולי היו תלונות רבות נגדו. הוא לא היה מחטא את הכלבים, לא מאכיל אותם בזמן ולא שם להם מים. מצופף אותם. הוא היה מרים אותם עם מוט וחונק אותם".
אתה האחראי עליו, לא?
"שיספר לך כמה פעמים נחלצתי לעזרתו. נעתרו לבקשתי לתת לו שעות נוספות ורכב. אני יודע שהפעילו עליו לחץ שיחפש אותי. הוא אמר לי את זה. מדובר בפקח בלי תעודת בגרות, לא מבין כלום. כמה שניסיתי ללמד אותו, לא היה עם מי לדבר. מה הוא מבין ברפואה? לא גילחתי את הכלבים? תאמיני לי, יש לי מספיק ניסיון לעשות את ההליך גם בלי גילוח. תשאלי את העירייה אם הם שלחו לי סכיני גילוח".
ומה לגבי היחס לפקידתך?
"כשלא נשאר כבר מה לטעון אז טוענים את זה. תאמיני לי שעניתי לה במשורה על החוצפה שלה, על איך שהיא דיברה לרופא".
אומרים שהתבטאת בגזענות.
"לפעמים הייתי צועק כי זו השיטה היחידה לשלוט בהם. מצד אחד הייתי נחמד אליהם, נותן לעובדים עצות, מצד שני גם כעסתי וצעקתי. מעולם לא התבטאתי בגזענות. אני כבר שנים בארץ, איך הפרימיטיווים האלה קוראים לי גזעני?"
מקצועי אך תוקפני
בעיריית טבריה הצטברו במשך השנים מסמכים המצביעים על התנהגות בעייתית משהו מצד הווטרינר. כבר בשנת 97' התלוננו בכירים בעירייה על היעדרותו מהעבודה לטובת מרפאתו הפרטית והתייחסות לא הולמת לפקידות. ב-98' שלחה מזכירה שעבדה תחתיו, מלי לוי, מכתב למנהל אגף חזות העיר וביקשה לסיים את תפקידה, בהסבירה שהתנהגותו של אור בלתי אנושית. לאור אף נערכו כמה שימועים. בפברואר 2004 הודה שהוא עובד בעבודה נוספת, בניגוד להוראות, אך כעבור שנה התברר שחרף האזהרות הוא המשיך לעסוק בעבודה נוספת ללא קבלת אישור ממועצת העיר. בתגובה מאשר אור שאכן עבד משך שנים במרפאה פרטית, אך טוען שזה לא הפריע לאיש עד שבעירייה "החליטו להתלבש עלי".
בעירייה הצטברו נגדו גם כמה תלונות מצד אזרחים שנזקקו לשירותים הווטרינריים. ייאמר לזכותו של אור שבבסיס כל התלונות עומד מילוי משימותיו כווטרינר עירוני – לתושבת אחת החרים כלב לא מסורס, לתושב אחר בעל מפעל מזון החרים חלק ממשלוח בשר – אולם הטענה כלפי התנהגותו חוזרת ונשנית: תושבת אחת מתלוננת ש"דיבר אליה מגעיל", אחר ש"תשובתו היתה תוקפנית ולא ראויה", בעל מפעל המזון מספר על "התקפה מטורפת ושימוש בביטויים חמורים", וכן הלאה.
לטענת אור, מי שעומדת מאחורי התלונות הרבות היא מנהלת בעירייה, שבעלה הוא חבר מועצת העיר. "היא ובעלה רצו להשתלט על השירותים הווטרינריים בעיר ולשים שם אנשים משלהם", הוא מסביר. חוץ מזה, הוא אומר, "זאת טבריה! כל אחד בטבריה חושב שהוא יכול להגיד מה לעשות. כולם שונאים את עיריית טבריה, האזרחים תוקפנים כי הם רגילים שהם לא מקבלים שום שירות. אני מניח שלאיש הזה שהתקשר אלי שמונה פעמים בעשר דקות אמרתי שלא יבלבל את המוח. אני רופא יחיד כאן, תחת עשרות פניות, והוא לא יקבע לי את סדר העבודה שלי וסדר העדיפות. בטבריה שום דבר כבר לא משונה. מעניין שבתיק האישי שלי יש רק תלונות, מכתבי הערכה כנראה נעלמו".
שיקולים ענייניים בלבד
כלוחם בשייטת, מספרים חבריו, לקח אור חלק בפעולות רבות. "אמנון הוא לא בובה", אומר חברו הוותיק איתן שליידר, המתגורר בישוב כדרים. "אין לו פוליטיקות ובטבריה ניסו להכניס לו את הפוליטיקה לעצמות. הוא לא נתן להם". הוא גרוש ומתגורר במושב שדמות דבורה. בשנה האחרונה נעצר לאחר סכסוך אלים בינו לבין חברתו לשעבר. במשטרה מוסרים כי התיק עודנו בטיפול, אור וחברתו מסרבים להתייחס לעניין.
על אתי אלטמן מ"תנו לחיות לחיות", מי שלבסוף הגישה את הבקשה לבית המשפט נגדו, יצא קצפו מזמן. במהלך מלחמת לבנון השנייה התפרסם שאור סירב לתת כלבים המיועדים להמתה לתנו לחיות לחיות. "קיבלתי מהעמותה טלפון: 'אנחנו רוצים 24 כלבים שיש לך'", הוא משחזר. "שאלתי אותם שאלה פשוטה: 'איפה אתם כל השנים? אני לא צריך שתיקחו את הכלבים, אני מסתדר'. זה הרגיז אותי מאוד. בזמן מלחמה, הטיפוסים האלו מנסים לעשות הון פוליטי ממלחמה, כדי שייצא בתקשורת שהם הצילו את כלבי הצפון. הכל שקר. אם הם רצו לעזור לי במלחמה, למה הם לא הביאו קילו של אוכל? שיביאו מתנדב לשטוף את הכלבייה. הם הביאו רק תקשורת כדי להכפיש אותי. את הרווח הפוליטי שלהם הם עשו על חשבוני".
בשירותים הווטרינריים גיבו את אור. בדצמבר 2006, בעקבות התלונות על אור, הוקמה ועדת בדיקה מטעם משרד החקלאות והשירותים הווטרינריים, שבראשה עמד ד"ר ג'ירייס חורי, מנהל המחלקה הווטרינרית של מרכז השלטון המקומי. הוועדה קבעה כי מבחינה מקצועית לא נפל פגם בתפקודו של ד"ר אור והבעיה מקורה ביחסי האנוש במקום.
אך בטבריה לא ויתרו, וגם לא בתנו לחיות לחיות. במהלך החודשים האחרונים נפגשו אנשי העמותה עם חברי מועצת העיר טבריה ועובדי עירייה, וקיבלו מהם את העדויות נגד אור, כולל העדויות המצולמות, ששימשו בסיס להגשת הבקשה לבית המשפט מטעם תנו לחיות לחיות.
מי שהחליט לשכור את החוקר הפרטי היה מבקר העירייה, בני אליהו. לטענתו אין צורך באישורים מיוחדים כדי לארוב במצלמה נסתרת לעובדים. "הגיעו אלי תלונות על יחסו של אור אל בעלי החיים שם", הוא מסביר. "אני כדי להגיע לחקר האמת יכול לעשות הכל, גם לשכור חוקר פרטי. המצלמות לא הוצבו בחדר המיטות של אור אלא בכלבייה עירונית שעל פי החשד נעשו שם מעשים קשים בבעלי חיים".
שני הגופים שהחליטו לבוא חשבון עם אור, עיריית טבריה ותנו לחיות לחיות, מדגישים שלנגד עיניהם עמדו שיקולים ענייניים בלבד. "לנוכח תלונות רבות שהתקבלו על התנהלותו של הווטרינר מצד הממונים עליו, העובדים הכפופים לו, תושבים ומתנדבים, הונחה על שולחנה של מועצת העיר הצעה לפטרו, בכפוף לזכות השימוע", אומרת בתגובה לכתבה דוברת עיריית טבריה, שני ישראל. "ב-30 באפריל אימצה מועצת העיר פה אחד את המלצת ועדת השימוע לפיטורי הווטרינר. כל טענה בעניין החלטת המועצה ו/או מעורבות שיקולים פוליטיים בעניינו של הד"ר אור היא בגדר הכפשה חסרת כל בסיס, שכן ההליך נעשה בעקבות תלונות רבות שהתקבלו, מתוך שיקולים ענייניים בלבד, על פי כל דין ובהתאם לנהלים. יתרה מכך, את ההמלצה לפטרו קיבלו חברי ועדה מקצועית, לאחר שאיפשרו לווטרינר להשיב במשך שעות רבות לטענות שהועלו נגדו".
גם עו"ד ערן לב, המייצג את תנו לחיות לחיות, סבור שלא היתה ברירה אלא לפעול לסילוקו של אור מתפקידו: "אין הרבה מקרים שבהם אני רואה בצד שכנגד ממש רוע, ופה אני מוצא רוע. וטרינר שסירב למסור כלבים לעמותה והעדיף להרוג אותם אינו ראוי לתפקידו".
במהלך אפריל נערך איפוא לאור שימוע, לפני ועדה מיוחדת שבה היו חברים מנכ"ל העירייה, הגזבר והיועץ המשפטי. במהלך השימוע הופיע פרקליטו של אור, עו"ד יצחק טיבי, שטען כי מדובר בקנוניה פוליטית. "צריך אדם חכם שיבחן מי הרע ומי הטוב בסיפור הזה", אמר הפרקליט לחברי הוועדה, שהחליטו לשלוח את אור הביתה פה אחד. למחרת ניתנה החלטת בית המשפט לאסור על אור להיכנס לכלבייה.
כשאנשי תנו לחיות לחיות, מצוידים בצו בית המשפט, נכנסו למקום, הם מצאו כלבים רזים ורעבים, מוכי חולי. "הכלבים היו מדוכאים, מפוחדים", מספר שי ארז, מתנדב בעמותה, "אחד מהם החל לאכול את החצץ שעל הרצפה מרוב רעב". על אחד הכלבים נמצא שבב אלקטרוני. אנשי העמותה התקשרו אל הבעלים המופתעים. כלבם נעלם לפני שבועות רבים. "הם לא האמינו שהכלב נמצא", אומר ארז, "כל מה שהיה צריך לעשות זה רק להרים אליהם טלפון".
מאז פיטוריו יושב אור בבית. שבוע לאחר החלטתה הראשונית, שניתנה במעמד צד אחד, החליטה השופטת הוד לבטל את צו המניעה הזמני שנתנה נגד אור, בתנאי שלא יכנס לכלבייה במשך חודשיים, אבל ההחלטה כבר לא היתה רלוונטית מאחר שהוא כבר פוטר. אור לא מוותר. הוא מספר על וטרינרים עירוניים אחרים ש"שפכו את דמם", כלשונו, וזוכו בבית המשפט. "מצדי שזה יקח שנים", הוא אומר, "אני מתכוון להוציא מכל האנשים האלו את האמת בבית משפט". אל הכלבייה העירונית הגיעה בינתיים וטרינרית מחליפה, הרוחות נרגעו והעובדים מרוצים. פרג' ויגר עדיין שם, מתלוצצים על תקופתו של אור כמעט בנוסטלגיות.*
אמנון אור. בעיריית טבריה לא היה זמן ולא כסף לשלוח עזרה לכלבייה, אבל לשלוח חוקר פרטי עם מצלמה היה זמן