"חלומם הרטוב של חלק מהחוקרים בישראל" :
כידוע חלק ממשרדי החקירות בישראל כולל עבדכם הנאמן, עוסקים בחקירות בתחום הפלילי.
חלקם נשכרים ע"י הלקוחות וחלק גדול מהם , מופעלים על ידי משרדי עורכי דין העוסקים בתחום זה.
החוק במדינת ישראל קובע כי "רק" רשויות החוק יכולות לבצע חקירה פלילית כנגד חשודים ,החשודים בביצוע עבירות פליליות.
לרשויות יש את ההגנה בחוק, את היכולת ואת הכלים לבצע את המטלות הללו.
זה בסדר, זה נכון וזה גם בריא ועובדה שזה מופיע בחוק ולדוגמא החקירה המשטרתית, מופיעה בסדר הדין הפלילי {חקירת חשודים}.
מה שכן המציאות היא כואבת לפעמים, כי נוצרה פוזיציה שההגנה עומדת חסרת אונים, היא מקבלת לידיה את כתב האישום עם המסמכים המכילים את הראיות וכעת הם צריכים לבנות קו הגנה ,שמתבסס ברובו על הראיות שבתיק הפלילי .
מטבע הדברים והמציאות מוכיחה כי ההגנה נתקלת בקשיים רבים והיא אמורה להסתמך על החומר המצוי בתיק התביעה ומנסה בכל דרך לחפש ראיות/עדים אחרים על מנת לבסס את קו ההגנה.
בפרוצדורה גם בית המשפט מנהל את התיק על החומר המצוי אך ורק בתיק הפלילי.
לאמור כל הגורמים שיש בתיק זה , פועלים ומתבססים אך ורק על מה שנמצא .
המציאות העכשווית היא כי ההגנה אינה מבצעת חקירה נוספת מטעמה , כי מגבלות החוק אינן מאפשרות לה לעשות כך .
אחד המחסומים העיקריים היא נושא מגע עם עדים בתיק ,הן במהלך המשפט והן לאחריו , כל זאת במסגרת "הטרדת עד" לפי סעיף 249 לחוק העונשין.
היו מקרים שעל פניו ו/או על הידוע להגנה ולנאשם, כי העדים "שיקרו" הן במשטרה והן על דוכן העדים ובית המשפט האמין להם.
עדותם תישאר חקוקה בתיק המתנהל בבית המשפט ולעולם לא יהיה ניתן לחקור אותם שוב, ע"י ההגנה ו/או מי מטעמה וגורלו של הנאשם בתיק כבר הוכרע .
האם לא היו עדים שקרנים בבית המשפט ? האם אין נאשמים שהורשעו וישבו /או יושבים בכלא, כי בית המשפט האמין לעדי התביעה ?.
נשאלת השאלה , הרי מטרת התביעה היא לאכוף את החוק ולהביא את הנאשמים לדין ולהוציא את האמת לאור וההגנה תפקידה הוא בדיוק הפוך, להוכיח כי מרשם הוא לא האדם שביצע את העבירה המיוחסת.
האם במצב העכשווי ובעידן הנוכחי עם כל הנסיבות, לא יהיה ניתן להגנה גם היא לבצע חקירה באמצעות חוקרים פרטיים מורשים ולבטל את ההגבלות הנ"ל ?.
לידיעה ולחומר מחשבה בלבד.