משולחן העבודה של ש.ב.א חקירות ודודו שוויפל:
חדר הישיבות היה ממש מרשים עם מיטב הטכנולוגיה והאבזור, לחדר נכנס אדם מבוגר והופעתו מרשימה.
לאחר היכרות קצרה והזמנת קפה ממזכירתו ישבנו לדון באירוע שלשמו הוזמנתי.
אני מייצר מוצר בעסק, כבר עשור שני והמוצר שלי "מככב" בשוק הישראלי, יתרה מכך כבר כמה שנים שאני מייצא לאירופה וארה"ב ויש לי את כל האישורים שם למכור את המוצרים שלי, לאחר שנבחנו במעבדות בעולם.
לפני כשבוע אחד העובדים שלי, טייל עם משפחתו בשוק רמלה-לוד, אותם שווקים פתוחים שמסתובבים ברחבי הארץ.
אשתו הבחינה באחד הדוכנים במוצר שלנו וכשהוא שאל למחיר המוצר?, מסתבר כי הוא נמכר באותו דוכן ב-50% ממחירו הרשמי.
העובד שלי סבר כי זה הגיע אולי מפשיטת רגל של אחד מהלקוחות ורק למחרת הוא סיפר לי.
שלחתי אותו לשוק שהיה הפעם בעיר אחרת וביקשתי ממנו שירכוש את המוצר ולהביאו אלי.
אכן הוא נסע והביא לי את המוצר .
נערכה בדיקה של האריזה ומסתבר כי המספר קטלוגי ע"ג האריזה, אינו שייך כלל למערכת שלנו, יתרה מכך התוכן נבדק במעבדה שלנו ונמצא כי לא מדובר כלל במוצר שלנו.
זה מוצר אחר לחלוטין ומישהו "מזייף" אותו .
מאחר ואני מכיר את השוק המקומי והעולמי כאחד ,עדיין לא נתקלתי במפעל שמעתיק את המוצר שלי אפילו בסין המעצמה של הזיופים.
אספתי פרטים, קבלתי דוגמאות ,קבלתי אפילו את מספרי סדרת הקטלוגים ויצאתי לדרכי .
החלטתי למשוך את קצה החבל שהיה בידי וזה כמובן באותו שוק רמלה-לוד והגעתי לשוק שהיה בעיר אחרת.
מצאתי את הדוכן שמוכר את המוצר {כמובן צילמתי את הרכישה במצלמה נסתרת},לשאול שאלות טכניות את המוכר ,זה בזבוז זמן, הרי הוא מוכר ולא מייצר ולשאול אותו למקור הסחורה, עשוי לחבל לי בהמשך החקירה.
התמקמתי בתצפית לעבר הדוכן וראיתי כי המוצר הזה נמכר בקצב רצחני, כי נשים אוהבות אותו והמחיר היה אטרקטיבי.
הבחנתי לאחר מס' דקות במישהו שאני מכיר ,תושב אחד הכפרים שאני מכיר אותו שנים רבות, הוא חלף ליד הדוכן וראיתי אותו מתחבק עם מפעיל הדוכן.
המשכתי ו"לפתע" נתקלתי באותו בן כפר מטייל בשוק וכמובן מכאן הגענו לנגב חומוס באחת החומוסיות במקום.
הכפרי יודע במה אני עוסק ושנים רבות הוא מסייע בידי בעבודתי .
מכאן ולשם ,שאלתיו לגבי האיש ההוא שמפעיל את הדוכן והוא סיפר לי כי פעם הוא ישב אתו באותו אגף בבית הסוהר והם מכירים שנים.
הובלתי אותו בשיחה לאן שאני רוצה והוא הסכים לשתף איתי פעולה.
למחרת נפגשנו והוא הרים טלפון לאותו בעל דוכן ושוחח אתו על המוצר, הוא ביקש ממנו את הטלפון של הספק, ע"מ לפתוח לאשתו בכפר חנות עם המוצר הזה ,שהוא כאמור מוצר מבוקש.
בתום השיחה כשמספר הטלפון ופרטי המפיץ בידנו, הרמנו טלפון למפיץ ושוחחנו אודות המוצר הזה.
אותו מפיץ הסביר שיש מס' דוגמאות למוצר הזה ויש חובה לראות את כל המוצרים.
לאחר שסיפק לנו את מענו ונקבעה פגישה , הגיע המקור שלי לעסק של האיש ואכן הוא הבחין כי יש לו כמות לא מבוטלת של המוצר ,הם ניהלו מו"מ לגבי עלויות ומועדי הספקה .
דיווחתי לאחר פעילות זו ללקוח והסברתי לו שיש לו בעסק בערך כמות של 12,000 ₪ במלאי.
לאחר שיח בנושא ויעוץ שלי, הגעתי ללקוח שם חיכתה לי מעטפה עם 12,000 ₪ במזומן.
שלחתי את המקור "לחסל" למפיץ את הכמות ברכישה הזו ,מתוך כוונה שהוא יזמין מהיצרן כמות נוספת.
מפה כבר המקום היה תחת תצפית של מס' עוקבים ממשרדי, מתוך כוונה לזהות מי מביא לו סחורה.
לאחר יומיים, הגיע ג'יפ למקום ואחד התצפיתנים מדווח כי סחורה זהה יוצאת מהג'יפ לתוך העסק .
כמובן שהעסקה צולמה וכשיצא הג'יפ הוא היה תחת מעקב של 3 רכבים שליוו אותו בנסיעה.
הוא הגיע לאחד מאזורי התעשייה באזור פ"ת ונכנס לחצר אחורית של מפעל שלא היה משולט בשום שלט המזהה את המפעל/עסק.
לאחר התמקמות, אחד העוקבים {המבוגר ביותר} החליף את בגדיו לבגדים די מרושלים ונכנס לאותו פתח שנהג הג'יפ נכנס קודם.
הוא נכנס פנימה והציג את עצמו כאדם שמחפש עבודה , כמובן שהוא צויד "במצלמה נסתרת".
דקה לאחר שהוא נכנס כבר קבלנו הודעה במסרון שיש קו יצור בתוך המבנה ,ובצד יש מכונה לאריזת המוצר ,כשהקופסאות זהות לקופסאות של הלקוח שלי.
הוא קיבל מסרון ממני לבקש מס' טלפון של המנהל שם ואת שמו, ע"מ שנוכל לעשות זיהוי רשמי של בעל העסק.
החוקר יצא עם צילום אפילו של חשבוניות שהיו מונחות על השולחן, בעת ראיון העבודה ובחשבוניות היה אף מס' עוסק מורשה ושם.
עשינו חקירה סביבתית בכיסוי, להשלמת הפרטים של העסק ובעליו .
חומר החקירה הוגש ללקוח ולעורך דינו ומכאן הדרך לבית המשפט לקבלת צווים הייתה מהירה ויעילה.